Daf 117b
מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אָמַר קְרָא אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה אִישׁ יְשָׁרוֹת הוּא דְּלִיקְרוּב חוֹבוֹת לָא לִיקְרוּב וְצִבּוּר אֲפִילּוּ חוֹבוֹת לִיקְרוּב
Rachi (non traduit)
איש הוא דחובות לא הקריבו. ואפי' בגדולה אבל צבור מקריבים חובות:
מָר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל שֶׁהַצִּבּוּר מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל וְכוּ'
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר שְׁמוּאֵל מַחְלוֹקֶת בְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים אֲבָל בְּחַטָּאת וְאָשָׁם דִּבְרֵי הַכֹּל חוֹבוֹת נִינְהוּ וְלָא קָרְבִי
Tossefoth (non traduit)
מחלוקת בעולה (ואשם) [ושלמים]. של נזירות קאמר ותימה דמאן דאמר לא קרבו ואפי' בבמה גדולה היכי משני קרא דאבשלום דכתיב (שמואל ב טו) ואשלם נדרי דליכא למימר בשאר נדרים דבפרק שני דתמורה (דף יד:) משמע דאיירי בקרבן נזירות:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים פְּלִיגִי הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם פְּלִיגִי הָא מַנִּי
Rachi (non traduit)
אלא אי אמרת בחטאת ואשם הוא דפליג. אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי הא מני:
מוֹתֵיב רַבָּה חָזֶה וָשׁוֹק וּתְרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נוֹהֲגִין בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין נוֹהֲגִין בְּבָמָה קְטַנָּה וְאִילּוּ הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה שַׁיְּירַהּ
Rachi (non traduit)
ואין נוהגין בבמה קטנה. גרסינן בסוף פירקין (זבחים דף קיט:) דכתיב בהו להניף תנופה לה' ולא בבמה ואילו מורם מאיל נזיר דהיינו זרוע בשלה שיירה ולא תנייה שמע מינה לא קרבי שלמי נזיר בבמה דאי הוו קרבי הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה:
חזה ושוק. המורם משלמים ותודה וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' (ויקרא ז':
י''ד):
Tossefoth (non traduit)
ואין נוהגין בבמה קטנה. פי' בקונטרס דכתיב בהו להניף תנופה לה' וא''ת הרי מנחה לת''ק דר' יהודה דמתני' דאיתא בבמה קטנה ואין תנופה והגשה בה וא''כ הנך נמי ליהוי בבמה ולא ליבעי תנופה ויש לומר דהני חזה ושוק ותרומת לחמי תודה עיקר מצותן בתנופה הלכך בטלה תנופה בטלי אינהו אבל מנחה עיקר מצותה קמיצה והקטרה:
אָמַר שְׁמוּאֵל מַחְלוֹקֶת בְּחַטָּאת וְאָשָׁם אֲבָל בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים דִּבְרֵי הַכֹּל יְשָׁרוֹת נִינְהוּ וְקָרְבִי
Rachi (non traduit)
מחלוקת. דר''מ ורבנן בנזירות בחטאת ואשם שבה אבל עולות ושלמים דנזיר דברי הכל קרבי:
Tossefoth (non traduit)
מחלוקת בחטאת ואשם. בחטאת ואשם של נזירות איירי:
וְרַבָּנַן אֵין מִנְחָה בְּבָמָה נְזִירוּת חוֹבוֹת נִינְהוּ
Rachi (non traduit)
נזירות חובה היא. דהוא לא התנדב [אלו] הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות:
אין מנחה בבמה. כדאמרי' לקמן זבחים ולא מנחות [דכתיב] למען אשר יביאו בני ישראל וגו' על פני השדה היינו במות שעת היתר שלהם והביאום לה' אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו כדאמרן בהשוחט לעיל (זבחים דף קו:) דפסוק זה בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי וזבחו זבחי שלמים ומפרש בת''כ אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים דהא אוקימנא בקדשי במה מניין אף עולה ת''ל זבחים יכול אף חטאת ואשם ת''ל אותם ומה ראית אחרי שריבה ומיעט אמרת מה שלמים הבאים בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר ונדבה ולר''מ איתרבו נמי מנחות ונזירות ורבנן דייקי זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח:
Tossefoth (non traduit)
ורבנן מנחות אין מנחה בבמה ליחיד. בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה קאמר כדתניא אינך רבנן כאן וכאן לא קרבו (נסכים) ליחיד אלא עולה ושלמים בלבד ואמרי' דנסכים איכא בינייהו ותו לא וה''ה דעופות נמי לא קרבו לרבנן כדאמרי' בסוף פירקין (זבחים דף קיט.) לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ''ט זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות דאוקימנא ההוא קרא לעיל בריש השוחט (זבחים דף קו:) בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ותימה דבסוף פירקין (זבחים קיג.) תנן ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה והכא קא''ר יהודה כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל והרי מנחות ועופות דבגלגל כאן וכאן לא קרבו ולא מיסתבר למימר דנהי דלרבנן כאן וכאן לא קרבו לר' יהודה קרבו בבמה לצבור דמהיכי תיתי הך דרשא למר ולמר ועוד א''כ לקמן דפריך חכמים היינו תנא קמא ומשני קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו לימא דמנחה קריבה בבמת צבור איכא בינייהו דלרבנן קדמאי קרבה ולבתראי לא קרבה:
אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כִּי עָיְילִיתוּ לָאָרֶץ יְשָׁרוֹת תַּקְרִיבוּ חוֹבוֹת לֹא תַּקְרִיבוּ מְנָחוֹת וּנְזִירוּת יְשָׁרוֹת נִינְהוּ
Rachi (non traduit)
מנחות ונזירות ישרות נינהו. דאע''ג דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו מיהו ע''י נדר באו עליו:
חובות לא תקריבו. היחידים דאיש כתיב ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב הלכך שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דהא אין קדשי צבור קריבין כדתנן במתני' (דף קיב:) קרבנות צבור קריבין במשכן קרבנות יחיד קריבין בבמה:
ישרות תקריבו. נדרים ונדבות:
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קְרָא לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם
Rachi (non traduit)
ככל אשר אנחנו עושים פה היום. שאנו בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ''ש חובות הקבוע להם זמן אבל מה אנו עושים שם איש כל הישר בעיניו היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב עד מתי כי לא באתם וגו' עד שתבאו לשילה:
לא תעשון וגו'. לאחר ביאת הארץ משתעי וקאמר לא תעשון כשתבאו בגלגל:
וְחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן
and statutory offerings for which there is a fixed time. What is R. Meir's reason? — Because Scripture saith, Ye shall not do after all that we do here this day, [every man whatsoever is right in his eyes]: (1) Moses spoke thus to Israel: When ye enter the [Promised] Land,’ ye shall offer votive sacrifices, but ye shall not offer obligatory offerings; (2) [and] meal-offerings and [sacrifices of] Naziriteship were votive sacrifices. And the Rabbis? (3) — There were no meal-offering[s] at the Bamah [at all]; (4) [and the sacrifices of] Naziriteship were obligatory. (5) Samuel said: They disagree about the sin-offering and the guilt-offering; (6) but all agree that the burnt-offerings and peace-offerings [of a Nazirite] are votive sacrifices. Rabbah raised an objection: [The law of] the breast and thigh and the separation of the loaves of the thank-offering (7) operated at the great [public] Bamah, but did not operate at a minor [private] Bamah; but he [the Tanna] omits the sodden shoulder. (8) If you say that they disagree about the burnt-offering and the peace-offering, it is well: this agrees with the Rabbis. But if you maintain that they disagree [only] about the sin-offering and the guiltoffering, who is the author of this? Rather, if stated, it was thus stated: Samuel said: They disagree about the burnt-offering and the peace-offering; but all agree that the sin-offering and the guilt-offering are obligatory, and [so] they were not offered. The master said: ‘But the Sages maintain: Whatever the community offered in the Tent, etc.’ What is the reason of the Rabbis? — Scripture saith, Every man whatsoever is right in his eyes: (9) only a man may offer voluntary sacrifices and not obligatory ones; but a community can offer obligatory [sacrifices] too.

(1). Deut. XII, 8.
(2). V. supra 114a.
(3). How do they refute this argument?
(4). For only animal sacrifices were permitted there.
(5). Since the vow of Naziriteship merely meant abstention from wine, grapes, defilement, and cutting the hair. The sacrifices were then imposed upon the vower.
(6). Which a Nazirite brought on the completion of his Naziriteship.
(7). The breast and thigh of peace-offerings, and four loaves out of the forty which accompanied a thanks-offering, belonged to the priest.
(8). Of the Nazirite’s peace-offering ram, which likewise was a priestly due, Num. VI, 14, 19. This implies that this was not offered at a private Bamah at all.
(9). Deut. XII, 8. This is the marginal emendation. The text quotes Judg. XVII, 6.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source